התמודדות עם אובדן בקבוצות תמיכה: מסע אישי ותובנות
שלום אבי, שלום רותי. היום בחרנו לשוחח על הקבוצות שלי – מהמקום הטוב וגם מהמקום שמעורר בי דילמה וקונפליקט. אני רוצה לשתף ולשמוע את דעתך, ואולי גם את דעת המשתתפים, על ההתמודדות עם האתגרים הללו.
התחלה חדשה אחרי אובדן
רותי, השתתפת באחת הקבוצות שלי לפני ארבע שנים, זמן קצר לאחר שהתאלמנת. אשמח לשמוע ממך – מה הקבוצה נתנה לך? מה היה קורה אילולא היית משתתפת?
רותי משתפת: "התאלמנתי לפני ארבע שנים, ובתוך כחודשיים וחצי התחלתי את הקבוצה איתך, באמצע תקופת הקורונה. היינו סגורים בבתים, אני ובעלי היינו טיפוסים אינטרוברטים, לא חיפשנו להכיר אנשים חדשים. היה לנו טוב יחד, דיברנו המון וליווינו אחד את השני. לא היה לי צורך להיפתח לאנשים חדשים, ואולי אפילו איבדתי את הכישרון הזה. הייתי באזור הנוחות שלי.
לאחר שהתאלמנתי, התחלתי לחפש במדיה החברתית מה קורה, וכך הגעתי לסדנאות שלך. התחלתי את הסדנה שלך שלושה חודשים אחרי שהתאלמנתי. הייתי בהלם, ולאט לאט הבנתי שאני צריכה לבנות את עצמי מחדש, שאני צריכה כלים. הסדנה שלך עשתה לי שינוי גדול – נושא הבחירה בחיים היה משמעותי עבורי. פתאום הבנתי שאני צריכה לחשוב גם על עצמי, לשים לב איפה טוב לי ואיפה לא, ולפעמים להתרחק ממקומות שלא טוב לי בהם."
המשמעות של קבוצה תומכת
רותי ממשיכה: "הקבוצה עזרה לי להיפתח לאנשים חדשים, לצאת לטיולים, להתחייב לדברים שלא עשיתי הרבה זמן. היום אנשים רואים בי אדם חברותי, למרות שבעבר לא תפסתי את עצמי כך. הבנתי שאני לא יכולה להישאר סגורה, שאני צריכה לראות את העולם. לקחתי מהקבוצה גם את ההבנה שצריך לפעמים לשים גבולות, לבחור למי להיפתח ולמי לא."
אתגרים בתהליך
אחד הנושאים הקשים היה להיפרד מאנשים, לדעת להגיד לא. גם הנושא הכלכלי היה מאתגר – פתאום הייתי צריכה להיפתח לאחרים, לבקש עזרה, להבין שאני לא יכולה לעשות הכל לבד. היום, אם משהו לא טוב לי, אני מרימה ידיים וממשיכה הלאה. כך הכרתי קבוצות חדשות, בעיקר של נשים אלמנות, בהן אני מרגישה בנוח – הן מבינות אותי ויכולות לייעץ מתוך ניסיון אישי.
סוגי קבוצות ותפיסות שונות
אבי מסביר: "יש סוגים שונים של קבוצות – קבוצות לאלמנים ואלמנות של צה"ל, קבוצות של ביטוח לאומי, קבוצות סביב נושא התאבדות, קבוצות 'רכבת' בהן אין מחויבות להגעה רציפה, וקבוצות סגורות ותהליכיות כמוני. אני בוחר בקבוצות סגורות, בהן הדגש הוא על התהליך האישי של המשתתפים, ולא על סיפור הנפטר. המטרה היא לעבד את האבל האישי, ליצור משמעות חדשה, להתמודד עם בדידות ואולי גם לבנות זוגיות שנייה."
הקושי במחויבות לתהליך
אבי משתף: "אחד האתגרים הגדולים שלי כמנחה הוא נושא המחויבות של חברי הקבוצה. התשלום סמלי, אך המחויבות היא להיות נוכח, להקשיב ולהכיל את האחר. כשאין רצף בנוכחות, זה פוגע בתהליך ובקבוצה. אני משקיע בהתנדבות, מצפה למחויבות הדדית, אך לא תמיד זה קורה. יש כאלה שעוזבים באמצע, וזה קשה לי ברמה האישית."
סיכום ותובנות
רותי מסכמת: "אני בוחרת עם מי להיות, אבל גם צריכה להתחשב בצרכי הקבוצה. אם לא – אין לי מקום בקבוצה."
אבי מסכם: "המחויבות לקבוצה חשובה לא פחות מהמחויבות למשפחה או לזוגיות. רק כך אפשר לעבור תהליך משמעותי, לצמוח ולמצוא משמעות חדשה לחיים."
תאריך: 17/11/2024