אמנות ועבודת יד ככלי טיפולי בתהליך האבל

בתקופה של אבל, היצירה ועבודת היד יכולות להפוך לכלי טיפולי רב עוצמה. המפתח הוא לקבל את האבל ולחיות אותו, לא להימנע ממנו. העיסוק באמנות מאפשר לנו לעבד רגשות מורכבים ולמצוא נחמה ברגעים של כאוס פנימי. נשים רבות מספרות כיצד מצאו ריפוי בפעילויות כמו ציור מנדלות, סריגה או כל יצירה אחרת, גם אם מעולם לא חשבו שזהו תחום שידבר אליהן.

הכוח המרפא של "אמנות שמרפאה"

לעבודת היד יש יתרונות עמוקים עבור נפש שנמצאת בתהליך של אבל:

• שקט נפשי ושליטה: יצירת מנדלות, סריגה או כל עבודה ידנית אחרת דורשת תשומת לב מלאה. התנועות החזרתיות מרגיעות את המחשבות ומסייעות להחזיר תחושת שליטה כאשר החיים מרגישים כאוטיים.
• עצירת מחשבות טורדניות: הריכוז במשימה שובר את מעגל המחשבות השליליות וההלקאה העצמית. המוח חייב לבחור: או שאני חושבת או שאני יוצרת. הבחירה ביצירה היא בחירה בשקט.
• לארוג את הרגשות: הפעולה היצירתית הופכת לדרך "לארוג את הרגשות", ומאפשרת לעצב ולחרדה לזרום החוצה ולהשתנות. זוהי דרך לתת ביטוי למה שקשה לבטא במילים.

המלצות טיפוליות: מה לעשות עם היצירה שנוצרה?

לעתים קרובות, היצירות שאנו מכינות ברגעים הקשים ביותר נושאות מטען רגשי כבד. הנה כמה רעיונות מה לעשות איתן:

• לתת במתנה ולשחרר: למסור את המנדלה או הסוודר שיצרת בזמן הכאב העמוק ביותר הוא אקט של נדיבות ושחרור. בכך, את משחררת את הכאב שהוטמע ביצירה.
• להרוס כדי לרפא: כאשר את מרגישה תסכול או עצב שאי אפשר להכיל, לפעמים הפתרון הוא לקרוע, לגזור ולזרוק את היצירה. זהו אקט סמלי ומשחרר באופן יוצא דופן, שמוציא את הרגש הכבד אל מחוץ לגוף.

אנו ממליצות לכל אחת למצוא את הפעילות הידנית שמהדהדת איתה באופן אישי, בין אם זה ציור, קרמיקה, מקרמה או כל דבר אחר שמדבר אל ליבך.